תערוכה נאיביות באופנה -Fashionably Naïve
08/09/2022-04/11/2022
גלריה ג’ינא לאמנות נאיבית בינלאומית, דיזנגוף 255 ,תל אביב
שעות פתיחה: שני-חמישי 11:00-19:00
ימי שישי וערבי חג 00:14-00:10
«Fashion is only the attempt to realize art in living forms and social
intercourse» Francis Bacon
התערוכה «נאיביות באופנה» הינה שיתוף פעולה יוצא דופן של גלריה ג’ינא לאמנות נאיבית בינלאומית עם מספר מעצבים מתחום האופנה, ובראשם ירון מינקובסקי שחזר לפעילות נמרצת לאחר פסק זמן של שנתיים
גלריה ג’ינא החורטת על דגלה את הקידום והחשיפה של ז’אנר האמנות הנאיבית, ממוקמת בצפון רח’ דיזנגוף בת»א, בשכנות למעצב האופנה ירון מינקובסקי. לפני כשנה כשמינקובסקי חזר לפעילות הוא פנה למעין ישראלי, המנהלת האמנותית של הגלריה, עם הרעיון לערוך תערוכה משותפת שתעסוק בהשפעות ההדדיות ויחסי הגומלין בין האמנות הנאיבית לעולם האופנה. הצעדים הבאים שננקטו על מנת להוציא לפועל את הפרויקט הנ»ל הם שכל אחד פנה לאנשים המתאימים בתחומו: ירון פנה למעצבים שחשב ששיתוף הפעולה עם הגלריה והאמנות הנאיבית יעניין אותם וירצו להצטרף לפרויקט, ואילו הגלריה הוציאה קול קורא לאמנים נאיביים
מכל העולם, בבקשה שימחישו בציור מהי אופנה בעיניהם ומהו התפקיד שהיא תופסת בחייהם
כיוון שאחד ממאפייני הז’אנר הנאיבי הוא תיאור חיי היומיום, והוא נאמן למקום בו הוא נוצר, לאופנה יש ביטויים מגוונים והיא ניכרת בשונותה בין מדינה למדינה, ובין תקופה אחת לאחרת בה האמנים יוצרים. האופנה נוכחת בציורים הנאיביים המתארים חיי כפר או עיר, בדרום אמריקה או במערב אירופה והיא יכולה, אפילו כבדרך אגב, לתת לנו אינדיקציה לסוג הפעילות בה הדמויות עוסקות ומאיפה הן מגיעות, ממש כמו מסמך אנתרופולוגי. העבודות שהגלריה קיבלה בקול הקורא, הגיעו מישראל, אוקראינה, קולומביה ומדינות רבות נוספות, ומוכיחות אבחנה זו בצורה מובהקת, וכמובן גם מתייחסות לפירוש האישי של כל אמן לשאלה מה זו אופנה ואיזה מקום היא תופסת בחייו. כאן כבר ניתן לראות פירוש אישי ומובחן יותר, גם בין
אמנים אשר מגיעים מאותה מדינה
ניתן לראות פירושים שונים ומגוונים גם בין נקודות ההשראה וההשפעה של האמנות הנאיבית על המעצבים שמשתתפים בתערוכה. מיצירת טקסטיל ידנית דקדקנית ועשירה של ירון מינקובסקי, אשר מושפעת מהצבעוניות העזה של אמני דרום ומרכז אמריקה בה השתמש על מנת ליצור את מערכות הלבוש שלו, ועד לבחירה של גל אולמן באמנית הישראלית זואי סבר, המציירת לרוב סצנות אורבניות תל אביביות, כמקור השראה סגנוני ועיצובי. ניתן לראות גם את פירות העבודות של המעצבת מיכל נגרין והילה מעוז והתכשיטנית דורי צ’נגרי, ששתיהן מציינות את השמחה, הצבעוניות והאופטימיות כמאפיינים הנאיביים שהיוו את נקודת המוצא של היצירות שלהן, וכמה התוצאות שונות אצל כל אחת. הפירוש האישי של האמנות הנאיבית הביאה לתוצאות שונות אצל כל אחד מהיוצרים, אשר שילבו בין כתב היד הייחודי להם לבין
הז’אנר הנאיבי העשיר והמגוון כל כך
זהו שיתוף הפעולה הראשון לגלריה ולמעצבים, אך זהו בפירוש לא המקרה הראשון בו אופנה מושפעת מעולם האמנות. לאורך המאה העשרים, נוצרו מספר קולקציות חשובות של מעצבי עלית בהשראת אמנים קאנוניים: איב סן לוראן יצר ב-1965 קולקציה בהשראת האמן המודרניסט פיט מונדריאן, ג’יאני ורסצ’ה יצר קולקציה בהשראת אמן הפופ-ארט אנדי וורהול
ב-1991 וכריסטיאן דיור יצר קולקציה בהשראת האיפרסיוניסט קלוד מונה ב-1949. ואלה רק מספר דוגמאות על יחסי הגומלין בין עולם האמנות לאופנה
התערוכה תציג ציורים נאיביים מכל העולם, המתכתבים עם יצירות של מעצבי האופנה ירון מינקובסקי, מיכל נגרין והילה מעוז, גל אולמן, טטאינה פוגרבניאק, מעצב הכובעים מאור צבר, מעצב הנעליים קובי לוי והתכשיטנית דורי צ’נגרי
אופנה היא דרך שלנו להביע את עצמנו באופן יומיומי. היא הדרך הויזואלית המיידית בה אנו יכולים לספר על עצמנו ללא מלים- מעמד חברתי, מצב כלכלי, הלך רוח שמרני מול מחשבה חופשית ונונקונפורמיסטית ועוד. מהרגע בו אנו מפתחים מודעות ללבוש אותו אנו עוטים על עצמנו, בד»כ בגיל ההתבגרות, האופנה היא כלי בו אנו משתמשים כדי לשייך עצמנו לקבוצה חברתית מסוימת תוך כדי בידול מקבוצות חברתיות אחרות. החוש האופנתי שלנו מתפתח ומשתנה לאורך חיינו- מהחוג החברתי שלנו בצעירותנו ולאחר מכן לקוד לבוש החל במקומות העבודה השונים וקוד הלבוש המקובל בהם. הבגדים אותם נלבש לעבודה לא יהיו בהכרח בגדים אותם נלבש למפגש חברי או אירוע תרבותי מסוים, הבגדים בהם נבחר יכולים להיות מושפעים גם ממצב הרוח שלנו ביום מסוים, וכמובן שהם צריכים להתאים עצמם לאיזור
האקלימי בו אנו מצויים או לפחות רצוי שיתאימו
האופנה משמשת כשפה מוסכמת, ובדומה לשפות הלשוניות בהן אנו משתמשים, משתנה בין מדינה למדינה, בין דתות ותרבויות שונות, אך בכולן היא משמשת כקוד בלתי כתוב המובן ומוכר באותה חברה מסוימת
אופנה יכולה להיות פורצת דרך וחדשנית- בעיצוב כמו גם בשימוש בחומרים וטכניקות מתקדמות, ויכולה גם לשמר מסורות נושנות ואומניות הולכות ונעלמות
האופנה נוכחת יומיום בחיינו ובכל מקום. ישנה אופנה עלית ואופנה יומיומית. אופנה שנוצרת בייצור המוני ואופנה הנוצרת כיצירת אמנות חד פעמית
את האמנות הנאיבית והאמנים הנאיביים קשה מאוד להכניס למסגרת אחת כוללת. אך אם ננסה בכל זאת לאפיין את הז’אנר הנאיבי בכמה קווים מנחים, נוכל לכלול את העקרונות הבאים
האמנות הנאיבית נוצרת בתחביר א-היסטורי שאינו קשור לרצף ההתפתחות של תולדות האמנות. זהו ז’אנר שצמח במקביל במקומות שונים ברחבי העולם. אמנות זו נוצרת לרוב ע»י אנשים היוצרים מחוץ לעולם האמנות הממסדי, ורובם לא למדו בבתי ספר לאמנות ואינם מודעים לכללים אקדמיים. מאפיין ראשון שיופיע ברוב הציורים הוא שפרטים שבעיניי האמן הם
מרכזיים, יצוירו בהגדלה או בתשומת לב מוגזמת לעומת פרטים אחרים שיוזנחו
מאפיין נוסף הוא מדד פרופורציות אישי: האמנים הנאיביים מציירים יותר מתוך ידיעה פנימית ופחות מתוך התבוננות. כיוון שרובם אוטו-דידקטיים והם יוצרים ממקור שהוא בעיקרו אינטואיטיבי, הקומפוזיציות אינן אקדמיות – לפעמים הסצנה מצוירת מנקודות מבט שונות בו- זמנית, ולעתים הציורים נטולים מרכז מובהק. ישנה התעלמות מוחלטת מ»תורת הצבע» – האמנים הנאיביים משתמשים בצבעים עזים שאינם בהכרח «מתאימים» זה לזה, ושימוש
בפרספקטיבה מדעית כמעט ואינו קיים. קנה המידה שלפיו הם יוצרים הוא אישי לחלוטין
קרדיט צילום: שי בן אפרים
Stellusz place 
Deja un comentario