Stellusz place

פסטיבל תל אביב דאנס 2025 של מרכז סוזן דלל  יוצא לדרך

אורי שפיר | איתמר גלינה | אלעד שכטר • ק.ט.מ.ו.ן | אנדראה קוסטנזו מרטיני | אנסמבל רקדנים • מיכל סממה | בובי ג’ין סמית’, אור שרייבר ויונתן דסקל | ג’וליאן המילטון | דור פרנק ונועם בן ישראל | דפי אלטבב | חני סירקיס | יוסי ברג ועודד גרף | יוסי דניאל | נדי יואל | נועה צוק | נעה דר | ניה בינגי ואילה מידן | מיכאל גטמן | מיקה קופפר | מתן כהן | עדי בוטרוס | צ׳ארלי סנטגאדו | שרון ולבסקי | 3|2|1- הבמה ליוצרים חדשים | Creative Writing

הפסטיבל מוקדש לזכרו של יאיר ורדי מייסד הפסטיבל ומי שכיהן שלושה עשורים כמנכ»ל מרכז סוזן דלל

6–16 באוגוסט | מרכז סוזן דלל

קישור לפרומו הפסטיבל (באדיבות סוזן דלל) 

למידע על המופעים ורכישת כרטיסים – אתר תל אביב דאנס 2025 

 

פסטיבל תל אביב דאנס, פסטיבל התרבות החשוב והמוביל בתחום המחול העכשווי בישראל, יתקיים בין התאריכים 6 – 16 באוגוסט. במשך אחד עשרה ימים יוצגו בפסטיבל עשרות מופעים, פרמיירות, יצירות אישיות ונוקבות, חזרות פתוחות לקהל הרחב, הקרנות סרטי מחול, מופעי חוץ ואירועים מיוחדים. כולם מדברים את הרגע הזה, מתוך שייכות למקום, לגוף החי וליופי שהוא מבטא

השנה יוקדש הפסטיבל לזכרו של יאיר ורדי, מייסד הפסטיבל ומנכ»ל מרכז סוזן דלל במשך שלושה עשורים. מורשתו של יאיר ממשיכה להוביל את הדרך, מחול כמרחב חיוני, חופשי, נועז ובלתי מתפשר המוכן לשאול שאלות, לערער על הקיים, ולברוא עולמות תרבותיים, בהן השפה האמנותית מפלסת את הדרך ללב האדם

הפסטיבל מציג השנה שבע בכורות ישראליות, יארח שני יוצרים בינלאומיים, מאנגליה ומאוסטריה, ובנוסף מאגד מופעים של תוכניות המרכז – כמו תכנית שהות אמן, ותוכנית 1|2|3 – החממה ליוצרים חדשים. לצד מופעי חוץ וחזרות פתוחות ברחבה ואירועים מיוחדים בכניסה חופשית

השנה פוקוס הפסטיבל הוא על הזירה המקומית, על היוצרים שפועלים מתוך מציאות סוערת ומטלטלת, פוליטית וחסרת ודאות, מתוכה בולטת היצירה כפעולה מנכיחה את הגוף והמחול הישראלי כפורץ דרך, אישי, ומרגש

לצד השמות המוכרים, יתארחו השנה לראשונה בישראל שני אמנים מחו»ל, ג’וליאן המילטון מבריטניה וצ’רלי סנטגדו מאוסטריה, שמגיעים לישראל מתוך מחויבות ושותפות לדרך האמנותית דווקא ברגעים שבהם המציאות שוברת שגרה

מופע הפתיחה יהיה פרמיירה של אמן הרזידנסי מיכאל גטמן, «תשוקה היא צייד בודד».בכורה ליצירה כוריאוגרפית שמביאה לבמה שכבות של היסטוריה, שפה ותנועה, עם הקשרים תרבותיים ופוליטיים טעונים, ונקודת מבט אישית על גוף במצבי קצה

בכורות נוספות: 

חני סירקיס/ Take Off – קופרודוקציה של מרכז סוזן דלל. היצירה חושפת את מסעה של דמות המשילה את עורה צעד אחר צעד. ביצירה זו, היוצרת והרקדנית חני סירקיס(הלוא היא מלכת הדראג ברבי קיוט) רותמת את מדיום הדראג, אותו היא חוקרת בשנים האחרונות. הדמות המפלצתית ההתחלתית, המחופשת והמכוסה ביותר,הולכת מתפרקת, ומגלה את אינסוף פניה. העבודה, לאורך כל פרקיה, מכילה דו-קיום קיצוני ומרגש של חוזק וחולשה המתקיימים בלב כל אדם. היצירה מעלה את השאלה – האם התחפושת מסתירה את האמת, או דווקא חושפת אותה

שרון ולבסקי / speech-less – יצירת בכורה של אמנית הרזידנסי של מרכז סוזן דלל. ביצירה, נאומים שנאמרו בעבר בעיניים מלאות כוונה משמשים כעת פסקול לגוף היצרי, החי, המרגיש כדי לדמיין הווה אחר. שרון  מחפשת דמויות הנהגה שנוכל להזדהות איתן, מנהיגות אנושיות, מנהיגים אמיצים. שנרגיש אותן מקרוב, עד שכמעט נוכל לגעת

אלעד שכטר – ק.ט.מ.ו.ן / שער 8 מוזהב – בין קודש לחול, גוף למיתוס, ואנשי ירושלים לאנושות כולה. יצירה חדשה המוקדשת לשער הרחמים הסגור. שכטר וקבוצתו יוצרים קולאז’ תנועתי-פואטי מציטוטים של כוריאוגרפים ירושלמים וצלילים שהוקלטו בעיר. תפילה בתנועה, חזון פיוטי לעתיד של פיוס וריפוי

נועה צוק / גורלות – ביצירה גורלות נועה צוק חוקרת את התהוות הגוף לאורך השנים, את השינוי, ההתפתחות והמגבלה. היא מתבוננת בזמן כמציאות שאינה נתונה לשליטה ובוחנת כיצד הגוף והטקס יכולים לשמש כלי התמודדות, חומריים ורוחניים, עם גורל. זהו ריקוד שהוא גם מענה וגם שאלה, ניסיון לנוע בתוך הזמן מבלי לאבד תחושת שייכות

יוסי ברג ועודד גרף / תנועות ריקוד של אמצע מלחמה – מופע שנולד מתוך השבר והתפרקות הקרקע שמתחת לרגליים. בעבודה בימתית עוצמתית, השניים יוצרים תסריט חדש למציאות רועשת ומציעים לקהל לשוט יחד איתם אל עבר דמיון וחופש. ברג וגרף, מהקולות הבולטים במחול העכשווי הישראלי, פועלים יחד משנת 2005 וזכו להכרה עולמית על יצירתם האמיצה והייחודית

עדי בוטרוס/ קמרה אובסקורה – בסולו אישי, עדי בוטרוס מתמודד עם היעדר הקבוצה – נאבק בצורות הגוף, שובר ובונה אותן מחדש. במרחב בימתי רגיש וטעון, ניצב שדה חיטה – השראה מהציור The Veteran in a New Field של הצייר האמריקאי וינסלוהומר מ-1865, כסמל לטשטוש בין עבר להווה, בין שבר לתקווה. היצירה נעה על הגבול שבין ייאוש להתחדשות, בין הגוף הפרטי לזיכרון הקולקטיבי

עוד בפסטיבל

המופע «ארבע אבות» של אנסמבל רקדנים ביצירתה של מיכל סממה (קופרודקציה של מרכז סוזן דלל). פרויקט בימתי חדש של אנסמבל רקדנים חדש, ארבע פרפומריות התבקשו להביא ליצירה את ארבעת האבות שלהן בתהליך של היזכרות וחיקוי, התחפשות והיעשות. הללו נאספים לאריג סבוך, עתיר סתירות ורגשות מעורבים העשוי מאהבת המשפחה ואהבת הארץ, מתשוקות פואטיות, ממשחקי תפקידים ומשחקי מלחמה, מציפיה ומאכזבה

אירוע מיוחד בנושא פוסט טראומה: סרט • מופע • פאנל הקרנת הבכורה של סרט המחול הדוקומנטרי Puppet Party מאת איתמר גלינה, מיד לאחר מכן – מופע חי,דואט של יוסי דניאל יחד עם במאי הסרט איתמר גלינה, ופאנל בהנחיית נווה רחמןפעיל בקהילת מתמודדי נפש, כותב, שר ומדבר על טראומה והשפעתה על האדם והחברה – דיכאון, אובדנות, התמכרות וצמיחה פוסט טראומתית

האירוע נוגע בממדים התרבותיים והגופניים של הפוסט-טראומה וההלם הקרב. כיצד אנו ממסגרים פוסט-טראומה — וכיצד היא מתגלמת בגוף. בלבו של האירוע מתקיימת חקירה של המתח שבין הכרה לקטגוריזציה, בין התיוג לבין חוויית הטראומה עצמה, אשר לעיתים נותרת דוממת ובלתי ניתנת לביטוי. מה קורה לגוף הטראומטי כשהוא נפגש עם הבמה, עם הקהל? אלו נרטיבים תרבותיים מעצבים את ההבנה אילו גופים פצועים נחשבים כהרואיים, ואילו יוסתרו ויאובחנו כפתולוגיים

סרט מחול המתנות / אור שרייבר ובובי ג’ין סמית’ בליווי מוזיקה חיה: יונתן דסקלחמישה גופים חולקים חדר, שותפים לפעולת ההמתנה – כל אחד בשל כמיהה אחרת. הסרט, עיבוד של יצירת מחול בימתית, בעלת אותו השם מאת בובי ג’ין סמית’ ואור שרייבר, חוקר את המפגש בין זמן, תשוקה וקשר. בליווי נגינה חיה של יונתן דסקל

מופע חוץ – הכניסה חופשית: שקיעה / עדי בוטרוס – יצירה תלוית מקום, המתרחשת בשעת בין ערביים, תחת כיפת השמיים. שלושה-עשר רקדנים פורסים שורה של תמונות חיות בהשראת דימויים איקוניים, ובראשם דימוי של מדרגות אודסה כפי שהונצחו בסרטו של סרגיי אייזנשטיין- אונית הקרב פוטיומקין שחקוקה בזיכרון התרבותי הקולקטיבי כסצנה בלתי נשכחת של אלימות, בעתה, כאוס ואובדן שליטה. טרגדיה אחרת, רחוקה בזמן ובמקום. הכניסה חופשית

בנוסף, שיתוף פעולה ראשון מסוגו עם Creative Writing Dot Me – במהלך הפסטיבל, כותבות שהן גם יוצרות יגיבו בזמן אמת למופעים, כל אחת בסגנונה האישי. היוזמה, ביוזמת העיתונאית והאמנית אורי לנקינסקי, מבקשת להחזיר את הכתיבה על מחול לשיח התרבותי אירוע מיוחד יחתום את שיתוף הפעולה, ויציע לקהל הצצה לפרקטיקות הכתיבה ולחזון של הפלטפורמה

הפסטיבל נערך בתמיכת משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב-יפו ומרכז סוזן דלל

ענת פישר לבנטון, מנכ»לית מרכז סוזן דלל: «ההחלטה לקיים את הפסטיבל דווקא עכשיו – כשכולנו בתוך מציאות סוערת, כשהמלחמה עדיין מהדהדת והחברה הישראלית מתמודדת עם בלבול וכאב – היא עמדה ברורה: לא עוצרים. ממשיכים לרקוד, לחלום, לנוע. הפסטיבל הזה הוא הרבה יותר מאמנות – הוא הצהרה, הוא תקווה, והוא תזכורת לכוח של יצירה ישראלית לגעת, לטלטל ולחבר

נעמי פרלוב, מנהלת אמנותית: «בעקבות המצב הרקדנים והיוצרים הישראלים, דרך הגוף מביעים את הצורך להרעיד את היכולות הפיזיות שלהם עד הקצה, הם מחוסרי גבולות ומבעבעים מלמטה. הצורך הזה הוא דבר ייחודי ובלעדי, בעוצמה ובשבריריות והוא מהפנט וממגנט