Stellusz place

כתיבת התוכנייה: ד»ר רון מרחבי ובני הנדל

מעבר לתווים – הרומנטיקה במיטבה

יניב דינור מנצח

רואי דיין מנדולינה

 

גילעד הוכמן (נ. 1982) / נְדוּדִים – פנטזיה-קונצ’רטנטהלמנדולינה ולתזמורת כלי קשת   (’16)

אנטונין דבוז’ק (1841 -1904) / רביעיית כלי קשת מס’ 12בפה מז’ור, אופ’ 96, «אמריקנית», בעיבוד לכלי קשת   (’31)

Allegro ma non troppo | Lento | Molto vivace — Trio | Finale. Vivace ma non troppo

 

הפסקה

יוהנס ברהמס (1833 -1897) / סרנדה מס’ 2 בלה מז’ור, אופ’ 16   (’31)

Allegro moderato | Scherzo: Vivace — Trio | Adagio non troppo | Quasi Menuetto — Trio | Rondo: Allegro 

 

25.2.26 אלמא מרכז אמנויות, זכרון יעקב בשעה 20:00

26.2.26 ימקא ירושלים בשעה 20:00

27.2.26 מוזיאון תל אביב לאמנות, אולם רקנאטי בשעה 12:00

 

Beyond Notes – Pure Romanticism

Yaniv Dinur conductor

Roi Dayan mandoline

 

Gilad Hochman (b. 1982) / Wanderlings(«Nedudim») – Fantasia-Concertante for Mandolin and String Orchestra   (16′)

Antonín Dvořák (1841-1904) / String Quratet no. 12in F major, op. 96, «American», arr. for StringOrchestra   (31′)

Allegro ma non troppo | Lento | Molto vivace — Trio | Finale. Vivace ma non troppo

Intermission

Johannes Brahms (1833-1897) / Serenade no. 2 in A major, op. 16   (31′) Allegro moderato | Scherzo: Vivace — Trio | Adagio non troppo | Quasi Menuetto — Trio | Rondo: Allegro 

 

 

25.2.26 Elma Arts Center, Zichron Yaakov at 20:00

26.2.26 YMCA Jerusalem at 20:00

27.2.26 Tel Aviv Museum of Art at 12:00

 

יניב דינור הוא המנהל המוזיקלי החדש בתזמורת הסימפונית שלטלהסי בפלורידה וכן המנהל המוזיקלי זו השנה התשיעית בתזמורת הסימפונית של ניו בדפורד במסצ’וסטס

 

בעבר (2024-2016) דינור היה מנצח הבית בתזמורת הסימפוניתשל מילווקי, שם הוא משמש כיום מנצח אורח ונגן מוזיקה קאמריתעם חברי התזמורת. הוא המייסד והמנהל האומנותי של סדרת המוזיקה הקאמרית «Winterlude» במוזיאון וילה טרסה בעיר וכן של פסטיבל המוזיקה הקאמרית של מילווקי; Journal BusinessMilwaukee כָּלל את דינור ברשימת האנשים המשפיעים לטובהעל הקהילה

 

בן 19 ערך את הופעת הבכורה שלו בארץ כשניצח על הקאמרטה

הישראלית ירושלים; מאז שב והופיע איתה פעמים רבות. הוא ניצחעל תזמורות ברחבי העולם, כולל הפילהרמונית הישראלית,התזמורת הסימפונית ירושלים והתזמורות הסימפוניות שלאירלנד, יוסטון, דטרויט, רוצ’סטר, יוטה, פורטוגל, פסטיבל סופיה )בולגריה,( סנקט פטרבורג, טורינו, מדריד ותזמורת המרכז הלאומי לאומנויות באוטווה, קנדה. דינור ניצח על סולנים בעלי שם בהם פנחס צוקרמן, יפים ברונפמן ויצחק פרלמן

 

דינור זכה בפרס הניצוח ע»ש סר גיאורג שולטי (2019), בפרס השני בתחרות הניצוח הבין-לאומית ע»ש אדוארדו מאטה במקסיקו (2009), בפרס הראשון ע»ש יורי ארונוביץ’בתחרויות האביב לניצוח בישראל (2005) ובמלגות קרןהתרבות אמריקה-ישראל

 

דינור נולד בירושלים ולמד פסנתר וכן ניצוח בהדרכת יבגני צירלין ומנדי רודן. לדינור דוקטורט בניצוח מבית-הספר למוזיקה באוניברסיטת מישיגן, בהדרכת קנת’ קיסלר. יניב דינור מתגוררבמילווקי עם אשתו ושתי בנותיו

 

רואי דיין, בן 28, הוא נגן מנדולינה ישראלי בולט בדור הצעיר. בהיותו בן 8 החל את לימודיו בקונסרבטוריון באר שבע אצל לב חיימוביץ’ ובן 18 זכה במקום הראשון בתחרות ע»ש פאול בן-חייםובתחרויות קרן התרבות אמריקה-ישראל. הוא שירת בצה»לבמעמד מוזיקאי מצטיין ובמקביל למד לתואר הראשון באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, שם אף השלים תואר שני בביצוע מוזיקה עכשווית במסלול «תדרים» בהדרכת אנסמבל מיתר – וזכה במקום הראשון בתחרות הקונצ’רטו

בשנת 2022 זכה דיין במקום הראשון בתחרות ארטה הבין-לאומית למנדולינה בטוקיו – אחת התחרויות היוקרתיות והחשובות לכלי, שהזכייה בה הקנתה לו פרסום עולמי

זמן קצר לאחר מכן, דיין המשיך ללימודי תואר שני נוסף –בקונסרבטוריון המלכותי של ליאז’, בלגיה, בהדרכת וינסנט בֶּר דֶמַנְדֶר, מנגני המנדולינה הגדולים בעולם

בסוף שנת 2024, בעקבות מלחמת «חרבות ברזל», ציונות ורצון אמיתי הביאו את רואי להחלטה לחזור ארצה והוא שב להתגורר בישראל. כיום, לצד קריירה של נגן וסולן, הוא מנהל את הקונסרבטוריון למוזיקה של המועצה האזורית אשכול בעוטף עזה.

 

מדברי המלחין גילעד הוכמן על יצירתו נְדוּדִים (2014): היצירה נטועה בחוויה של עקירה ותנועה מתמדת, ושואבת את השראתה מנופיה המדבריים של ישראל

המוזיקה מבוססת על שני חומרי יסוד, השזורים לכל אורכה. היסוד הראשון הוא תנועתי: פעמה חרישית ומהדהדת המורכבת משני אקורדים בלבד. היסוד השני הוא מלודי ובמרכזו פרגמנט מודאלי מעגלי שהולך ומתרחב. פיתוחם המקביל של שני יסודות אלה מעצב את המוזיקה על פני מספר חטיבות ובקֶשת דרמטית אחת

בבסיס היחסים בין המנדולינה לתזמורת כלי הקשת מצוי מיזוג בין שני ז’אנרים – הפנטזיה החופשית והקונצ’רטו. להבדיל מההנגדה בין הסולן לתזמורת בצורה הקלאסית, ביצירה מתקיימת תנועה מקבילה בשתי רמות הבעה: האחת פרטית והאחרת קולקטיבית

דרך הרצף המוזיקלי הבונה את נדודים, ביקשתי לעצב קשת דרמטית שהיא חלק מהמשכיות גדולה יותר. אף שהמוזיקה מתחילה ברגע מסוים ומסתיימת באחר, במובנים רבים היא כאילו החלה הרבה לפני תחילתה וממשיכה גם לאחר דעיכת האקורד האחרון. במובן זה, היצירה אינה אלא קטע מתוך מסע ארוך בהרבה

נדודים הולחנה לסולן אלון שריאל והתזמורת הלונדונית Orchestra of the City בתמיכת קרן אדל וג’ון גריי. היא נוגנה, בין היתר, על ידי התזמורת הקאמרית של ברלין בניצוח גיל רווה, שגם הקליטו אותה לחברת Berlin Classics

 

ב-1892 הגיע אנטונין דבוז’ק לניו יורק לשמש מנהל הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה. הייתה זו שנת יובל ה400-לגילוי אמריקה – ותזמורות (בעיקר נשיפה) רבות חשפו את המלחין הצ’כי למוזיקת הפולקלור הלבנה והאפרו-אמריקנית.אף כי משרת ההוראה והניהול הייתה עמוסה במטלות הוראהואדמיניסטרציה, הייתה תקופה זו גם פורייה מבחינת הלחנה והניבה יצירות כגון הקונצ’רטו לצ’לו, הסימפוניה מס’ 9 «מןהעולם החדש» והיצירה הקאמרית שלפנינו, הרביעייה האמריקנית בפה מז’ור, שהיום נשמע בעיבוד לתזמורת כלי קשת

דבוז’ק הלחין את היצירה בתוך כשבועיים בחופשת הקיץ הראשונה שלו בעיירה ספילוויל במדינת איווה, שהתגוררו בה משפחות מוראביות ובוהמיות. בפרק א’ טרמולי שובבים,סינקופות קופצניות ונגיעות פיציקטי מעטרים שני נושאים קלילים מבוססי הסולם הפנטטוני המאפיין פולקלור ברחבי העולם. פיתוח מתוחכם של הנושא הראשון ופוגה מבוססתעל הנושא השירתי השני מובילים אל מֵחזר של שני הנושאים,המביא את הפרק לידי סיום צוהל

פרק ב’, לנטו, כפלג זך: מנגינתו לירית, שופעת רגש ומלווהבהרמוניות בהירות. את הנושא הראשי שר הכינור הראשון מעל ליווי גלי, שניתן לשמוע בו תוגה מגעגועי דבוז’קלמכורתו ומאלה שבספיריצ’ואלס האפרו-אמריקניים, שדבוז’ק נחשף אליהם בניו יורק. הכינור מוסר את המנגינהלצ’לו, לוויולה ולכינור השני, השיר נוסק והתוגה מתעמעמת ככל שהפרק נמשך, אך שבה לקראת סיומו, לא לפני תצוגת דיאלוגים של נגינת קשת מול פיציקטי בין הכלים.

 

פרק ג’ הוא סקרצו בעל שתי חטיבות טריו. כאן דבוז’ק משלב בנגינת הכינור חיקוי נאה לשירתה של ציפור

אדומת חזה ושחורת כנפיים, להבית ססגונית (Scarlet Tanager) האנדמית לעולם החדש ובפרט למישורי איווה. 

 

הפינאלה הוא רונדו קצבי ומלא אנרגיה, הן בשני הנושאים הן בליוויים. כמה ממנגינות הביניים מאזכרות נושאים מפרקים קודמים בטרם אץ הפרק אל סיומו ויש גם אזכור דמוי צלילי עוגב כנסייה. הקודה ביצירה הזאת היא אחת המלהיבות ביותר שיצאו תחת ידי המלחין הצ’כי הלאומי באפיזודה האמריקנית שלו

 

יוהנס ברהמס הלחין שתי סרנדות בֶדְטמֹוְלד, בירת נסיכות קטנה ליד הנובר בגרמניה, ָשם זכה ב1857- במשרתפסנתרן, מורה לפסנתר, מנהל מקהלת נשים ומפיקקונצרטים. עד מהרה התחבב על קהילת המוזיקה המקומית, הלחין בעצמו ואף ניצח

ברהמס, מבקר עצמי נוקב, לא בא אל הכתיבה הסימפונית בקפיצת ראש, אלא בהליכה מתונה: את הסרנדה הראשונה (1858) תיכנן לתשיעיית קשתנים ונשפנים ורק בהמשך עיבד אותה לתזמורת; הסרנדה השנייה שהלחין שנה מאוחר יותר הייתה יצירתו הראשונה שנולדה מלכתחילה לתזמורת.ברהמס הקדיש אותה לידידתו המלחינה והפסנתרנית קלרה שומן (רוברט בעלה כבר לא היה בין החיים); נגינת הבכורה התקיימה בהמבורג ב-1860 בניצוח המלחין

 

זוהי אינה סימפונית אלא סרנדה: פרקיה חמישה, יש פרקיסקרצו משני צידי האדאג’ו, אין טימפני, חצוצרות אוטרומבונים – ולמרבה הפלא גם כינורות אין! נראה שברהמס יצר כביכול סרנדה לכלי נשיפה, ברוח הסרנדות מאת מוצרט, או ששאף להשיג מצלול כהה (כפי שנהג בפרק הפתיחה של הרקוויאם הגרמני, אף הוא נטול כינורות).

 

פרק א’ נינוח וחינני, עם תזמור חם בנוסח ברהמס, כרומטיקה לִפרקים ומשחקים בין מז’ור למינור; הוא מסתיים בקודה פיוטית. פרק ב’, סקרצו, ממצה מחול דלגני בניחוח צ’כי,במשקל .3/4 פרק ג’, אדאג’ו איטי, פיוטי ואינטימי,

הוא לב היצירה: על רקע דפוס חזרתי בבס, מוליכות שמונה וריאציות מָלה מינור לדו מז’ור; הרפתקאות חדשות מובילותבהמשך לקטע פוגאלי סוער. סיום הפרק שקט. פרק ד’, מחול במשקל ,6/4 פותח בסינקופות מרעננות )אולי לכן כונה «מעין ֵמנּוֶאטֹו(» ונשלם ברונדו נוגע ללב באבוב, עם תמיכת כלי הנשיפה האחרים וכלי הקשת. לפרק החמישי הנועל,רונדו טוב-מזג, מצטרף הפיקולו ומוליך את האנסמבל בסיוםשופע חיים, עם הפתעות ריתמיות מלבבות