Stellusz place

78 עבודות של אמניות ואמנים ישראלים  

נרכשו בשנת 2026 עבור אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות

ע»י קבוצת הרכישה «בוחרים אמנות»

 

חברות וחברי קבוצת הרכישה «בוחרים אמנות» של מוזיאון תל אביב לאמנות, רכשו 78 עבודות של 11 אמניות ואמנים עבור אוספי המוזיאון

האמניות והאמנים שעבודותיהם נרכשו: ראידה אדון, עידו גורדון, עמרי הרמלין, ראפת חטאב, אנה ים, אורה לב, בועז לוונטל, אלכס ליבק, אבל פן, דני קרוון, ציונה שמשי

העבודות נרכשו בסכום כולל של למעלה מחצי מיליון שקלים

 

קבוצת הרכישה של מוזיאון תל אביב «בוחרים אמנות», אותה מובילה היו»ר יעל בראון, הוקמה בשנת 2013 במטרה להרחיב ולעדכן את אוסף המוזיאון באמצעות רכישת עבודות של אמנות ישראלית עכשווית. במהלך שנות פעילותה, הקבוצה רכשה למעלה מ-250 יצירות של אמניות ואמנים ישראלים

חברי וחברות הקבוצה עורכים הצבעה שנתית על היצירות שיירכשו עבור אוספי האמנות הישראלית, הרישום וההדפס והצילום. בחירת העבודות משקפת מכלול דגשים הנוגעים לייצוג רב דורי, גיוון מדיומלי, תמיכה בהתפתחותם של אמניות ואמנים בכירים במהלך דרכם האמנותית וכניסה ראשונה של אמנים לאוסף 

על העבודות שנרכשו לאוסף מוזיאון תל אביב באמצעות קבוצת הרכישה בשנת 2026:

אל אוסף הרישום וההדפס נרכשו השנה עבודות המרחיבות את המבט על האמנות הישראלית מראשיתה ועד ימינו. שני ציורי הפסטל של אבל פן, ערפה (שנות ה-30), ודוד המלך(1952), מייצגים את פרשנותו הציורית לסיפורי התנ»ך, שבה הוא מעניק לדמויות המקראיות נוכחות אנושית ופסיכולוגית, מחזקים את ייצוגו של אחד האמנים המכוננים של האמנות הארץ־ישראלית. הרישום של דוד ייחודי בגוף עבודתו של פן, ומבוסס על דיוקן בנו של האמן, אלדד, שנהרג בגוש עציון במלחמת העצמאות

הסדרה הרהורים על שלום(1975) , של דני קרוון כוללת 12 עבודות המשלבות צורות גיאומטריות פשוטות – עיגול, משולש, ריבוע – שתחת ידיו ברישום ובקולאז’ הופכות לכיפה, מנורה, מגן דוד, לוחות הברית, לצד נקודה וקו. הכיתוב, וצורות היסוד מציעים התבוננות במושג השלום כערך מוסרי ואוניברסלי

ציורה של ראידה אדון, התנזרות (2021), עוסק בזהות, אמונה, שייכות ועקירה באמצעות דמות נשית רבת־סמליות, ומציע מבט פמיניסטי על הגוף כמקום של חירות, פגיעוּת והתנגדות

יומן מלחמה (2023–2024) של עידו גורדון, מורכבת מכ־90 פתקיות Post-it שעליהן תיעד מחשבות, רשמים ודימויים החל מה-8 באוקטובר 2023. הפורמט היומיומי והשברירי הופך בידיו ליומן חזותי אינטימי, שבו כל פתק הוא יחידת זמן עצמאית, והצטברותם יוצרת ארכיון אישי וקולקטיבי

עבודות הצילום שנרכשו השנה, משרטטות מנעד רחב של גישות תיעודיות וניסיוניות. ארבעה תצלומים של אנה ים, מתוך הפרויקט פרח (2024), מתעדים את מערכת היחסים בין הצלמת לבין פרח גיבורת הסרט התיעודי, דרת רחוב, נרקומנית, ועובדת בזנות, וחושפים את המתח בין חמלה, קרבה ויחסי כוח, במבט על «החצר האחורית» של תל אביב ושל החברה הישראלית

שתי סדרות של אורה לב, אבנים שהקיפו את העולם (2020-2025)וכך זה היה (2017-2025), מרחיבות את גבולות הצילום האנלוגי באמצעות צילום־ללא־מצלמה, שבו אור, אבנים ופרחים נצרבים ישירות על נייר הצילום ויוצרים דימויים פיוטיים הנעים בין מדע לדמיון

60 תצלומים של אלכס ליבק, מהצלמים הידועים הפועלים בישראל, הכוללים הדפסים משנות ה־80 ועד שנות ה־2000. הרכישה כוללת תצלומים מכוננים ובהם פרשת קו 300, תצלומי האינתיפאדה הראשונה והשנייה, תצלומים אייקוניים המשקפים את הלך הרוח סביב רצח רבין ורגעי מפתח ממפעל חייו כצלם רחוב. מבט לאחור על עבודותיו, ורכישתן בנקודת הזמן הנוכחית, ממחישות את היסוד הנבואי של ליבק, שרלוונטי היום מתמיד

פיסול וציור ממשיכים לתפוס מקום מרכזי ברכישות הקבוצה גם השנה. פסל של ציונה שמשי, מן האמניות המרכזיות והחלוציות בפיסול הקרמי בישראל, מנכיח זוג רגליים קרמיות המסומנות כ»ימין» ו»שמאל», אך שאינן מתפקדות כזוג שלם. דרך הגוף המופיע כשריד ארכאי מקוטע, העבודה מעלה שאלות על יציבות, אחיזה בקרקע, נדודים ועקירה. הרכישה מסמנת תיקון והכרה מחודשת ביצירתה של שמשי

עבודות הפיסול של עמרי הרמלין מדמות אובייקטים מוכרים- ספרים, שילוט, ומזמינות את הצופה לזהות את הסדקים שבין אמת לייצוגה. באמצעות גילוף וציור מדויקים, פסלי העץ של המרלין מדמים מרקמים כמו נייר, או מתכת חלודה ובתוך כך מנסח שאלותעכשוויות על ידע והתחזות בעידן של פוסט־אמת. חמישה ציורים קטני ממדים של בועז לוונטל מתוך «הסדרה הכחולה» (2024-2025),בונים מרחב ציורי מונוכרומטי שבו האור והצבע הכחול יוצרים מתח בין התגלות להיעלמות וכורכים זיכרון אישי עם אזכורים מתולדות האמנות

עבודתו של ראפת חטאב, שלושה בלוקים ומרווח אחד, ארכיטיפ החשיבה האנושית (2022), עבודת קיר מונומנטלית העשויה מסריגת קרושה ידנית של סצנת ציד שבה מופיעים פרשים, כלבים וחזיר בר. באמצעות מערך של ניגודים – אור וחושך, טורף ונטרף, שליט ונשלט. העבודה בוחנת את האופן שבו דימויים ומבנים חזותיים מעצבים את המבט ומטעינים אותו במשמעויות פוליטיות וחברתיות